עמית היה ילד רגיש, חייכן ושמח. אדם אופטימי שמוקיר את הטוב וחוגג אותו בכל הזדמנות.  עמית היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש. כל אחד מחבריו הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. בכל אחת מתחנות חייו עמית הוסיף אל ליבו הרחב עוד ועוד חברים טובים, כך כולם ראו אותו. עמית היה כל כך מכיל ומקבל, תומך ומסור, עניו ומלא באור. על מצבת קברו כתבנו 'החבר הכי טוב שלי' כי ידענו שזה יהיה נכון לכל מי שיפקוד את קברו. כל אחד זוכר ומכיר את עמית עם החיוך הענק והצחוק המתגלגל. תמיד רצה להיות עם אנשים טובים ואוהבים, חיוביים ומפרגנים. תמיד רצה להיות בשמחה ולמרות שהחיים זימנו לו אתגרים וקשיים, עמית פרץ את הגבולות וצמח מהם גבוה. עמית נבדל מרבים מאיתנו באופן בו שמחת החיים שלו ואהבו לחגוג לא דעכו לרגע. הוא לא וויתר על הגשמה עצמית: למד בתיכון שדורש הרבה מתלמידיו, שירת שירות קרבי כלוחם ועשה סגירות ארוכות בבסיס בתקופת הקורונה. אף פעם לא התלונן ותמיד עם חיוך על הפנים. תמיד מצא את הפנאי לחברים ולמשפחה